האפרוח שלי בן שנה!!!🐣 מי היה מאמין??? שנה עברה כבר!!! אני חייבת לציין שזו השנה שעברה לי הכי מהר בחיים, כאילו רק אתמול אמא שלי נחתה אצלנו ממש לפני הלידה בערב ראש השנה.
וחוץ מהמשקל שלי שמסרב לרדת כל כך הרבה השתנה!!!
בעל ניסיון, מה הוא אומר?
קודם כל כתבתי פוסט מאוד נוקב וכועס על הריון. כשהייתי בהריון ממש כעסתי על האשליה שמוכרים לנו על הריון כמו "את זוהרת" ועל כמה זה תקופה מיוחדת ומשהי אפילו אמרה לי שאני אתגעגע להיות בהריון ואני ממש לעגתי לאמירה הזו. חשבתי שהיא יהירה, מתנשאת ובעיקר שקרית.
והיום, אחרי שנה, כמו כלב שעשה פיפי על הרצפה, עם הזנב בין הרגליים, אני חוזרת בי ואומרת אלוהים יודע למה אבל מתגעגעים משום מה להיות בהריון.
יש איזה סיבה אבולוציונית שבגללה זה קורה. אולי כי אם זה לא היה קורה אף אחת לא הייתה נכנסת להריון שני.
ולכן, אני כל כך שמחה שכתבתי את הפוסט על ההריון, כי בכלל שכחתי מהכיווצים ברגליים באמצע הלילה, שכחתי מפוקים שבוחרים לצאת לחופשי על דעת עצמם שכחתי שכל אפצ'י יכול לגרום לפיפי בתחתונים. שכחתי שהיה לי מאוד קשה להיות בהריון.
ויודעים מה? אני אפילו מסתכלת על התמונות שלי מתקופת ההריון, שכל כך שנאתי והתביישתי בהן ואומרת לעצמי "וואלה הריונית חמודה".
לא, זה לא החוויה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים.
מבחינתי הייתה לי לידה קשה וארוכה– או לפחות ככה כתבתי. בדרך נס, החוויה הקשה שלי כמעין נמחקה במוח- ושוב, כמה טוב שיש לי את הבלוג הזה, לא רק לתעסוקה בעת חוסר מעש אלא ממש לתיעוד.
אלוהים ממש עשה לנו תרגיל ולא משנה כמה חווית הלידה הייתה כואבת ואפילו טראומטית (ככה כתבתי בפוסט על הלידה- לא באמת זוכרת) לא זוכרים את זה.
אגב, עכשיו המילה טראומטית בהקשר של לידה נראת לי מילה נוראית- אבל אם כתבתי כנראה ככה זה הרגיש.
ואז הגיע ילד
להיות הורה זה הדבר הכי מאתגר בעולם. באמת.
אני זוכרת שהייתי פרגית יהירה שחושבת שהיא יודעת הכל עקרת בית היה נראה לי קל. קל ומשעמם. ובאמת כשהגענו לארצות הברית לא ידעתי מה לעשות עם עצמי בבית. שעמם לי הרבה עד שפתחתי את הבלוג הזה. הרי בארץ עבדתי שתי עבודות. בקושי מצאתי זמן להפעיל מכונת כביסה.
כשהגענו לפה אימצתי מהר מאוד את העצה של ג'ואי לרוס כשהיה מובטל ומשועמם- יום אחד כביסה, יום אחד סופר, יום אחד לבשל- לפזר את מה שיש על כמה שיותר ימים שהשבוע יעבור מהר יותר.
ואז הגיע ילד.
מהרגע שכבודו נולד לא היה לנו רגע דל. בכל רגע יש כביסה להכניס למכונה, יש בקבוקים לרחוץ, יש חיתול להחליף, יש ילד להאכיל ןכו' וכו'. הוא תעסוקה של 24\7.
בכל גיל ובכל שלב יש התעסקות דומה אבל שונה. ועד שיש לך כבר שגרה מסויימת איתו, יש פתאום קפיצת התפתחות מטורפת שטורפת את כל הקלפים והשגרה נבנת מהתחלה.
זוגיות בהורות
זוגיות מבחינתי היא חברות ממש טובה. וכמו בכל חברות טובה וקרובה יש פשרות יש לעיתים ויכוחים והכל טוב בריא ונורמלי.
התכנית "ואז הגיע ילד" ממש לא מייצגת בעיני את המציאות. הזוגות מרירים וכעוסים חלקם מרגישים זנוחים ולדעתי זה מדגם ממש לא מיצג של זוגיות אחרי הורות.
ילד דוחף הכל לקצה- גם את הזוגיות, זה נכון. לראות עיני חברות טובה יכולה להתגבר גם על זה, באמצעות שקיפות, תקשורת טובה ופתיחות לקבל.
אני טיפוס לא נעים כשאני עייפה. לכן, דימה, השכיל להציע שנקום יחד בלילות. וזה עבד לנו תקופה די ארוכה, לנועם הייתה שגרה מסויימת גם של התעוררות בלילה. ובחודשים האחרונים התרגלתי פחות או יותר לקום לרוב לבד, בעיקר כי דימה מתעורר בארבע (כן זה לא נורמאלי) לעבודה ולא בא לי להעיר אותו גם באמצע הלילה.
בשבועות האחרונים נועם מוציא שיניים (יש לו כבר שתיים! קטנות ועקומות) והלילות הפכו לקשים. אני לא תמיד מצליחה להתעורר וכשדימה קם וזקוק לעזרתי התגובות שלי היו קצרות ועצבניות. ודימה ממש נעלב.
לא נעים לקבל ביקורת זה נכון. אבל עוד יותר לא נעים להרגיש שפגעת הבנאדם שאתה הכי אוהב בעולם- גם אם זה מתוך שינה.
אז להיות פתוחים לביקורת, לקבל גם מה שלא נעים לשמוע, לבקש סליחה ולהתקדם הלאה.
באופן כללי, לדעתי, אין דבר שמחזק ומקרב בין בני זוג כמו הריון ולידה.
הוא כבר צריך
מודה שהסעיף הזה פחות רלוונטי לי כי אני עם נועם בבית, בחצי השני של הכדור, רחוקה ממשפחה חברים והשוואה חברתית.
נולד לי אחיין מהמם ארבעה חודשים אחרי הולדת נועם. גלעדי. והוא כבר במעון.
אמא שלי אומרת שהמטפלת כל הזמן אומרת לאחי וגיסתי שהוא כבר צריך לעשות ככה וצריך לעשות ככה.
ואז אמא שלי מתקשרת לשאול מתי נועם עשה כל דבר.
חברים- כל ילד בקצב שלו. אחד הולך מהר יותר, אחד מתיישב יותר מהר, אחד יתהפך על הבטן מהר יותר וזה בסדר. אין צריך ואין אמור.
כמו עם ההמלצה בפוסט הזה על הפרופסורים הגדולים- נסו לא להתייחס ודפדפו הלאה.
אז נועם שלי בן שנה. ואנחנו עומדים בפתחה של שנה חדשה.
אני לא יודעת אם זו הייתה השנה הכי טובה או הכי משמעותית שהייתה לי בחיים, אבל היא בהחלט השנה הזו הייתה המאתגרת בחיי. היא הייתה מלאה בקשיים נפשיים ופיזיים. אבל היא גם הייתה מלאה בהמון חוויות, תחושת טובות ורגשות עוצמתיים- כאלו שלא חוויתי מימיי ואלו האחרונים שווים את הכל.
חג שמח ידידיי ושנה טובה ומתוקה!!🍏🍎🍯 מודה שאני ממש מתרגשת לקראתה של השנה החדשה!
ומי ייתן ושנה הבאה נחגוג בירושלים בירתנו הקדושה! אם אתם רוצים להישאר מעודכנים בעוד פניני חכמה, הירשמו לניוזלטר שלי, ועקבו אחרי בפייסבוק!
No Comments