סיפרתי כבר שאמא שלי הייתה פה חודש. לקחנו אותה לפלאגסטף, סדונה, וגאס, לגרנד קניון ולעוד המון שמורות ואתרים- בקיצור, לכל המקומות היפים שרק חיכינו שיגיע משהו אהוב שניקח אותו אליו.
אף על פי שאני במסע פרסום מאסיבי לטובת אריזונה, רצינו לנצל את ההזדמנות שאמא פה כדי לנסוע לעוד מקומות שגם אנחנו לא ראינו.
בת דודה שלי, כנרת, עברה לסן דייגו במדינת קליפורניה, עם בעלה ושלושת ילדיהם לפני כשלושה חודשים. כשהתחלנו לתכנן את הטיול של אמא בארה"ב, אמא שאלה אם אפשר להגיע לסן דייגו כדי לבקר את כנרת, מי כמוני מבינה שהתאקלמות במדינה זרה היא מאתגרת ולא קלה, עטופה בגעגועים וערגה לבית ולמשפחה. בדקנו מרחקים על המפה והסכמנו שנסיעה של 5- 6 שעות זה בקטנה, סגרנו מלון והודענו לכנרת שאנחנו מגיעים.
את האמת, לא ידעתי לאן אני נוסעת, קראתי ברפרוף באינטרנט, עשיתי רשימת יעדים שממליצים לראות, אבל לא תכננתי לפרטים הקטנים, כי מניסיון, טיול בו פוגשים חברים ומשפחה מקבל צבע אחר.
למזלנו, עילי, בעלה של כנרת, גדל בסן דייגו, ככה שהיה לנו מדריך תיירים פרטי.
אני לא אוהבת לנהוג בדרכים הראשיות בפיניקס, חוקי התנועה של אריזונה מטרידים אותי, כמו למשל העובדה שזה לגמרי חוקי לסמס ולדבר בטלפון, על אף שאתה נוהג בטנדר/ משאית ענקית/ ג'יפ במהירות היסטרית בכביש המהיר. כל מי שמכיר אותי ששמע שאני הולכת לנהוג בקליפורניה הזהיר אותי שהרבה יותר קשה לנהוג שם.
באופן מפתיע, לא הרגשתי ככה. אולי בגלל העובדה שרוב האנשים שם נוהגים ברכבים משפחתיים ולא בג'יפים מפלצתיים כמו אצלנו (מחיר הדלק בקליפורניה כמעט כפול ממחיר הדלק באריזונה מה שמסביר את המכוניות הקטנות יותר), אולי בגלל שבקליפורניה אסורה האינטראקציה עם הטלפון הנייד בכל מצב בנהיגה- ולמען האמת הנהיגה שם הזכירה לי את הנהיגה בישראל, שהיא אמנם לא קלה, אבל אותי לפחות היא פחות מפחידה מאשר הנהיגה פה.
אז הגענו לסן דייגו אחרי 6 שעות נסיעה, בשעות הצהריים המאוחרות. בפועל היו לנו יומיים מלאים בסן דייגו.
אחד מהימים הקדשנו לSea World, שהוא בהחלט חוויה משגעת.
עכשיו כמה המלצות לגבי הSea World :
הפארק נפתח בשעה עשר בבוקר ונסגר בשעה חמש אחר הצהריים- כדאי להגיע ב10:45 כי כל האטרקציות בגן לא נפתחות עד השעה הזו, אם יש אפשרות לא בסוף שבוע או חג, שלא תמצאו את עצמכם עומדים בתור מייגע לכל אטרקציה.
כמו גם, כדאי לחפש קופונים באינטרנט, עלות הכניסה לפארק עולה 90 דולר לאדם, אבל לרוב יש קופון שמקנה 20 דולר הנחה לאדם בוגר. טיפ כללי לטיול באמריקה: תרבות השימוש בקופונים מאוד נפוצה, וזה נכון לכל אטרקציה, חנויות בגדים ומסעדות ולכן שווה תמיד לבדוק אם יש קופון.
אני ממליצה בחום להביא אתכם הרבה מים. הפארק כאטרקציה תיירותית, יקר. במהלך המופעים השונים מקומות הישיבה הן בשמש, וכוס פלסטיק גדולה של שתייה עתידה לעלות 12 דולר ויותר.
בכניסה לפארק קחו אתכם עלון על מנת לראות באיזה שעה מתרחש כל מופע- זה משתנה על בסיס יומי, לכן כדאי לתכנן את היום בהתאם למופעים שיש באותו היום.
עכשיו כשסיימתי עם הפרטים הטכניים אני יכולה להעיד שאני נהניתי מהפארק לא פחות מהילדים בני העשר של כנרת. התלהבתי מהמופעים ממש כמו ילדה! אל תפספסו את ההופעה של כלבי הים והדולפינים. יש גם הופעה פעם ביום של ליוויתנים, אבל בגלל שב2010 אחד הליוויתנים הטביע את המאמנת שלו– יש אינטראקציה מאוד מינימאלית בין הליוויתנים למאמנים.
אף ע"פ שהפארק מתגאה בכך שאת רוב החיות במופעים השונים הוא בעצם הציל, ואף ע"פ שהמופעים באמת מרשימים ומהנים, אם אתם אוהבי חיות כמוני- תתקלו בקונפליקט לא קל עם עצמכם, אודות ההופעה ובעלי חיים בשבי (מי אמר ביקורת עצמית ולא קיבל?)
את היום השני פתחנו בחוף לה הויה (La Jolla), אף ע"פ שהיה קריר ולא הייתה אפשרות להיכנס למים, נהננו מהרוח הקרירה, וממראה השחפים שמטיילים לאורך החוף. ניתן למצוא לאורך הטיילת שעל החוף בתי קפה, ומספר נקודות תצפית טובות שמהן ניתן לראות את כלבי הים שמשתזפים להם בשמש.
משם נסענו כ15 דקות להר סולידד (Mount Solidad), שמו ניתן לו בגלל העובדה שההר הזה עומד לבד לעומת רכס ההרים הנשקף ממולו. ההר מהווה נקודת תצפית של 360 מעלות לכל העיר, ניתן לראות את הכנסייה המורמונית, את מבנה האוניברסיטה של סן דייגו, ואת הטקסטורה הייחודית של סן דייגו, עמקים וגבהות, אשר נגרמו במהלך השנים בעקבות רעידות האדמה הקשות.
על ראש ההר יש אנדרטה של צלב ענקי, לזכר הנופלים במלחמת העולם השנייה.
No Comments