חלה לכבוד שבת

בשבוע שנחתנו באריזונה, פרסמתי אינספור שאלות בקבוצה בפייסבוק של ישראלים באריזונה. שאלתי איפה כדאי לקנות, טחינה, איפה לקנות גרגירי חומוס, איפה אני קונה סולת וג'ריש לקובה של שישי. נשים ענו לי תשובות ואינספור טיפים. ובהיחבא מהעין נשלחה לי הודעה פרטית מאישה שפרטה לי הכל לפרטי פרטים, ושלחה לי גם את הטלפון שלה  וכתבה "כל מה שתצטרכי אני פה."

מכירים סיפורים על אדם פלוני, שממש כמו מלאך בא ועוזר לך מכל הלב, בלי שהוא מכיר אותך ובלי שהוא רוצה לקבל דבר בחזרה. וכך היה עם ענת ובעלה: הם הכירו לנו מסעדות, עזרו לנו לקנות רכב, לקחו אותנו למקומות יפים באזור, הלכו אתנו לסופר לעשות קניות (בחיי שלא חשבתי שזה יהיה כל- כך קשה ללכת לסופר, במיוחד שאני יודעת את השפה) ובעיקר נתנו לנו להרגיש בבית במדינה זרה.

ענת הזמינה אותנו לשישי, ואני אמרתי שאכין חלות. יהודים אוכלים חלה בשבתות ובחגים. בשבת יהודים מצווים לאכול שלוש סעודות וסעודה נחשבת לראויה, רק אם יש בה לחם. לכן, לפי המסורת, יהודים אוכלים חלה בתחילת כל ארוחה בשבת. נהוג לברך בשבת על שתי חלות, זכר למן, שהקב"ה המטיר במסע ממצרים לישראל על היהודים כגשמי ברכה, כאשר הכמות בימי שישי הייתה כפולה משאר ימות השבוע, על מנת שיספיק לשבת.

כשהגענו לארוחת שישי החלות שלי, חמות ויפות, התייבשו לאט בצד, הרגישו נטושות, ועצובות. לא הבנתי. דימה אמר שהן היו טעימות, ואמר שאולי מרוב שהיה אוכל בקושי נגעו בהן.
שישי לאחר מכן ענת הזמינה אותנו שוב, והיא הכינה את החלות הפעם ואז הבנתי למה לא נגעו בחלות שלי בשבוע שעבר. החלות שלה היו מתוקות ורכות כל-כך, סוג של צמר גפן מתוק במראה של חלה. ואחרי שאוכלים את החלה הזו אין אפשרות לאכול או להכין שום חלה אחרת. כמובן שביקשתי מיד את המתכון- וענת, שכבר בכלל לא פלונית אלמונית, לא רק נתנה לי אותו, אלא גם אמרה לי לבוא לצפות איך היא מכינה בשבוע הבא.

גילוי נאות, טרם ארה"ב הייתי מכינה חלות לעיתים ממש רחוקות (נטייה להשמנה וכאלה), אבל משום מה, פה בארץ נכר, חשוב לי יותר מתמיד לכבד את יום שישי. זה יום קדוש, ומבחינתי חלה, לצד היין של הקידוש ונרות השבת מכבדת את שבת המלכה הרבה יותר.

 

חלה לכבוד שבת